AYUSMAT

आयुष्मत्

הצבעים המקובלים בגזע השר-פאי

כתבה: ילנה איבשצ'נקו, שר-פאי און ליין
תרגום מרוסית: יוליה ריינגולד

FCI סטנדרט (FCI-Standart #309 14.04.1999) של גזע השר-פאי מתיר כל צבע אחיד, פרט ללבן (לבקן). מעשית זה אומר שכל צבע, ללא כתמים וגוונים מקובל על הסטנדרט הזה. אמנם, ממש לפני זמן קצר לא כל צבע אחיד היה ניתן לקלוט באופן רשמי במסמכים. בקטלוג הצבעים המקובלים לא היו צבעים כמו איזבלה, לילך, איזבלה-מהול (dilute). בשל עובדה זו מגדלים רבים  נאלצו לרשום את כלביהם תחת צבעים אחרים, הקרובים ביותר לצבע שהתקבל. כך לדוגמה איזבלה נרשם כאייל או קרם, לילך נרשם כשוקולד או כחול. איזבלה-מהול (dilute) נרשם כאפרסק-מהול (dilute) או קרם-מהול (dilute). רישומים לא מדיוקים אלו תרמו לבלבול ברישומי תעודות והקשו על המגדלים החדשים.

רק בסוף שנת 2005 היה ניסיון רשמי לאגד את כל הצבעים של הגזע. כתוצאה הוגדר אוגדן הצבעים הרשמי שאושר ע"י ועדת האגוד הכלבנות של רוסיה. מעכשיו, רישום צבעי השר-פאי חייב להתבצע בהתאם לנקבע באוגדן.

חשוב לציין כי בישראל עדיין אין קטלוג צבעים מאושר, כאמור – כל צבע אחיד הינו תיקני. בהמשך אפרט את הצבעים כפי שנקבעו ואושרו ע"י הועדה הרוסית, את האפיונים הפנוטיפים. כמו כן, על מנת לעזור בבחירה נכונה בזיווג, נתון פענוח בסיסי של הגנים של הצבעים השונים ועקרונות בסיסיים האמורים לעזור על מנת לקבל צבע זה או אחר.

א. אוגדן הצבעים של גזע השר-פאי, עפ"י הועדה הרוסית, כולל את הצבעים הבאים:

§ שחור
§ אייל
§ אדום
§ אייל אדום
§ קרם
§ צובל
§ כחול
§ איזבלה
§ שוקולד-מהול
§ אדום-מהול
§ משמש-מהול
§ קרם-מהול
§ לילך
§ איזבלה-מהול
§
צובל-מהול (עדיין אינו רשמי)
§ פלטינה (עדיין אינו רשמי)

פנוטיפ


ב. פנוטיפ. תיאור חיצוני של הצבעים המפורטים.

פנוטיפ – סך כל תכונות האורגניזם שניתן לצפות בהן. פנוטיפ נוצר בהשפעת הגנוטיפ (אוסף גנים ייחודי), אך אינו ביצוע חוזר של הגנוטיפ, כך למשל ניתן לקבל פנוטיפ מסוים ע"י שילוב שונה של גנים דומיננטיים ורצסיביים.

צבעו של הכלב, כפי שאנו רואים בעין בלתי מזוינת זהו פנוטיפ. נדמיין שני כלבים שחורים ניצבים לפנינו. צבע שחור – זה מה שאנחנו רואים, אך עם זאת ידוע שהכלב הראשון התקבל מהורים בצבע שוקולד ואדום, ואילו הכלב השני התקבל מהורים בצבע קרם וכחול. בהינתן מידע מוקדם זה, נאמר שהכלב הראשון נשאי של גנים שוקולד ואדום, ואילו הכלב השני נושא גנים כחול וקרם. באמרה זו אנו מתייחסים לגנוטיפ של שני הכלבים וברור לנו שהגנוטיפ הוא שונה בשניהם, אך חיצונית, לפנינו עומדים שני הכלבים בעל צבע זהה.

עוד דוגמה: לפנינו שני כלבים בצבע שנקרא לו משמש-מהול. לכלב ראשון תנוך האף בצבע שוקולד ואילו לשני צבע כמעט וורוד. בזיווג עם כלב אדום בעל מסיכה, הכלב הראשון ייתן גורים בצבע אייל ואדום (ואולי אפילו מהולים), הכלב השני, באותו זיווג ייתן גורים בצבע אדום (אייל – אדום) ושחור (ואף ייתכן שכל הגורים יהיו שחורים). במקרה הזה, שוב יש לנו שני  כלבים בעל צבע זהה (משמש-מהול) וגנוטיפ שונה לחלוטין, שאותו, אגב, ניתן לגלות רק בדרך הניסוי, ע"י זיווגים מסוימים.

למען הנוחות נחלק את כל הצבעים לשתי קטגוריות: צבעים "בסיסיים" – בעלי פיגמנט שחור\כחול, וצבעים "מהולים" (dilute) – בעלי פיגמנט חום או מחוסרי פיגמנט כהה לחלוטין.

צבעי בסיס

צבעים בסיסיים

שחור

שחור. זהו הצבע השולט בקרב השר-פאיים. ייתכן גוון כחול – שחור-סיני (נדיר בכלבים בוגרים, גם אם נולדו כאלה), גוונים של חום כהה  וגוון זית. שר-פאיים שחורים רבים אינם בעלי צבע שחור "נקי". לרוב כלבים אלו נולדו להורים בעלי צבעים אדום (אייל) ושוקולד, או לפחות אחד ההורים לא היה שחור כלל. גווני שחור מסוימים אף קרואים בפי המגדלים "צובל כסוף". צבע שחור נקי נדיר מאוד. לעיתים בגלל נוכחות גוון כחלחל או חום המגדלים מכנים את צבעם חום או כחול. המלצתי לא להתבלבל כאן ולא לבלבל את הקונה, יש לרשום גורים אלו כשחורים. זהו צבע שחור לכל דבר ועניין, הן בפנוטיפ והן בגנוטיפ, למרות נוכחות הגוונים בפרווה.

 

 

אייל

 אייל. (Fawn) ככל הנראה זהו הצבע העתיק ביותר של הגזע. בתרגום מסינית, "שא-פי דו" משמע כלב בעל פרווה חולית, ייתכן שהכוונה הייתה לא רק לסוג הפרווה אלה גם לצבעה. הווריאציות של הצבע הזה הם גוונים של זהוב וחולי. החל מצבע בהיר מאוד ועד לגוון רווי ועשיר, אך ללא אדמומיות. סימן היכר עיקרי של הצבע אייל הוא המעבר מגוון כהה לגוון בהיר יותר (לפעמים אף בהיר מאוד) במקומות כמו הצד הפנימי של הירך, "מראה" מסביב לפי-הטבעת, הצד הפנימי של הרגליים הקדמיות, החזה והחלק התחתון של הבטן. יחד עם זאת, רוב השר-פאיים בעלי סוג פרווה קצר (חורס – horse, פרוות סוס), יכולים להיות בעלי צבע אייל אחיד למדי. פעמים רבות מתייחסים לצבע זה בחיי היום-יום כ"צבע חול" או "ג'ינג'י". בשמות צבעים אלו עוד ניתן להיתקל בחלק מהתעודות. כעת, ברוסיה נרשם בתעודה אך ורק כ"אייל", זאת משום שצבע "חולי" יכול להתייחס גם לצבע קרם ו"ג'ינג'י" יכול לכלול בתוכו מגוון שלם של צבעים כמו אדום, אייל, איזבלה וכל הנגזרות המהולות (dilute) של צבעים אלו.

אדום

אדום.  (Red)אחד הצבעים הנפוצים ביותר בקרב השר-פאי המודרני. וריאציות החל מאדום רווי (כמו סטר אירלנדי) עד לג'ינג'י. אלמנט עיקרי – נוכחות הגוון האדמוני שלא קיים (או ממש חלש) בצבע אייל. הכי אופנתי נחשב הגוון של עץ אדום (mahogany) – צבע צעקני ועסיסי. חרף העובדה שרוב המגדלים מתייחסים לגוון זה כיחידת צבע בלתי תלויה, במסמכים הרשמיים עדיין נרשם כ"אדום". שם אחר לצבע האדום בחיי היום-יום ובח

לק מהמסמכים – "ג'ינג'י". שם זה לא לגמרי קורקטי כיוון ש"ג'ינג'י" כולל בתוכו מגוון רחב מאוד שיכול לכלול גם את צבע האייל, את כל האדומים ואת כל הנגזרות המהולות של צבעים אלו. הצבע האדום הוא אחד הצבעים האחידים ביותר בקרב הצבעים הבהירים של שר-פאי. בשונה מאייל (ואדום-אייל) הצבע האדום נטול, כמעט לחלוטין, מעברי צבע מבהיר לכהה, אין אזורים בהירים בירכיים, בטן וכד'.

אייל-אדום

 אייל-אדום.  (Red Fawn)הצבע הזה הובדל לצבע נפרד בעיקר לנוחות המגדלים אשר יכולים להתקשות לקבוע את צבע הגור בעת רישומו. למעשה, אייל-אדום – זה אדום בהיר ולא רווי, יכול להיות ססגוני למדי, כלומר יכול להיות בעל אפיונים מסוימים של אייל (גוון לבנבן מתחת לזנב, על הבטן וכד'), אך בו בזמן הוא יותר אדמוני מאשר אייל. מכיוון שעוצמת הצבע והגוון (אדמוני או חולי), בחלק מהגורים, מתקבעת אחרי הנשירה הראשונה, ייתכנו טעויות בזיהוי הצבע בעת הרישום (בגיל 45 ימים). אם למגדל יש ספקות כיצד לרשום את צבעו של הגור – אדום או אייל, מומלץ לרשום אותו כ"אייל-אדום". לבעלים העתידיים של הכלב תהיה אפשרות לבצע תיקון מסמכים, לאחר שיקבל את תיאור הצבע משופט מומחה הגזע בתערוכה.

 

קרם

קרם.(Cream)  וריאציות החל מכמעט לבן עד צבע ריבת חלב. לגוונים כהים של קרם יכולים לכנות צבע "משמש", אך כינוי זה לא ממש מדויק. משמש הינו נגזרת מהולה של אייל, אפרט על צבע זה בהמשך. לעיתים, מגדלים לא מיומנים מכנים את הצבע הזה כלבן. הצבע הלבן אינו קביל בגזע השר-פאי. מה גם, שלשר-פאי ה"קרמי" יש גוון כהה במקצת (חולי או חום) על הגב, הזנב ובעיקר על האוזניים. נוכחות המסכה הכהה על הפנים, מסביב לאף – חובה. לאור ייחודיות הגנוטיפ, רוב השר-פאיים בצבע קרם הינם בעלי פיגמנטציה חלשה יחסית של האף ובמקומות נוספים, אשר בדרך כלל כהים יותר אצל השר-פאיים בעלי הצבעים הבסיסיים. רפיון הפיגמנט השחור על האף נקרא "אף מלוקק" או "שלגון" – זהו אף בצבע ורוד או אף ממש בהיר, על רקע המסכה הכהה. שופטים מומחים רבים אינם אוהבים את מחסור הפיגמנט, ברם מספר השר-פאיים ה"קרמיים" בעלי אף שחור של ממש, מצומצם ביותר. כיוון שככלל, צבע הקרם, באופן בלתי נמנע, בזכות ייחודיות הגנוטיפ, גורר איתו את האף הבהיר, שופטים מומחים חייבים להיות מודעים לעניין ולא אמורים לפגוע בציון. לעיתים קרובות מחסור בפיגמנט השחור אצל השר-פאי הקרם, מתבטא בלשון לא צבוע עד הסוף (הלשון אמורה להיות בצבע סגול כהה), סממן זה אינו ממומלץ אף לא בקרב הצבע הקרם.

צובל

צובל.(Sable)  הצבע שהכי שנוי במחלוקת בקרב הגזע. לעיתים קרובות, אפילו המומחים אינם בטוחים איזה כלב עומד לפניהם – צובל או פגם בצבע (הנראה כמו מרבד לאוכף – גוון שחור בצדדים של הגוף - saddle). בגנטיקה לצבע הזה יש הגדרה ברורה, ניגע בה בהמשך. בספרות המקצועית מתייחסים לצבע הזה כאפור אזורי (zonary - הכוונה לחלוקה של השערה לאזורים). אצל השר-פאיים נקרא – צובל. חיצונית הצבע הזה, נראה כאפור בזוק על גבו של השר-פאי, לפעמים גם על הפנים וחלקית על הגפיים. היות ורק השערות הארוכות ועבות הן שערות המחולקות לאזורים, צפיפות  אפור גבוהה יותר במקומות כמו גב וזנב. על הגפיים, מתחת למרפק, לא יהיה אפור כלל. ההבדל העיקרי בין צובל תקני לבין דפקט בצבע השר-פאי – השערות הארוכות של הפרווה אצל הצובל אינם בצבע שחור אחיד, אלא  מחולק לאזורים – בסיס השערה מאוד בהיר, אדמוני באמצע ושחור בקצה. אורך האזורים אינו קבוע, אך לרוב החלק האדמוני הוא הקצר ביותר, זה מה שגורם לצבע להיות עשיר יותר. אם החלק האדמוני גדול יותר, הצבע פחות מרוכז.

כחול

כחול.  (Blue)וריאציות החל מאפור-מעושן עד אפור כהה, צבע דומה לצפחה. האף אצל כלבים בעלי צבע כחול בהיר כהה, אצל בעלי צבע כחול כהה מתמזג עם צבע הפרווה. לצבע הזה אין נגזרת מהולה. כל הגוונים נרשמים תחת שם אחד – "כחול",  מכיוון שכל הכלבים הינם בעלי גנוטיפ זהה, והמילה "מהול" מניחה שיש הבדל בתכונות הגנוטיפ שעליו אפרט בהמשך. חשוב לזכור שכחול הוא בעצם שחור מוחלש, וכמו השחור, הוא משתייך לקבוצת הצבעים בעלי הפיגמנט הכהה. גם במקרה הזה נוצר הפיגמנט השחור, אך הפעם בכמות קטנה יותר והשערה נצבעת עם רווחים, לכן נראה לעין כמו כחול – החל מכהה עד ממש בהיר.
אנלוגיה פשוטה להבנת הצבע: אם ניקח צבע שחור ונוסיף לו מים, נקבל גוון של אפור. עוצמת הצבע תלויה בכמות המים שנוסיף. אך לא משנה כמה מים נוסיף, עדיין מדובר בצע שחור. לעומת זאת, אצל כלבים בעלי צבע "מהול", הצבע השחור אינו קיים כלל. חלל הפה והלשון  אצל השר-פאים הכחולים הינם בצבע לבנדר כהה או סגול כהה, תלוי בכמות הפיגמנט השחור. לשון בצבע לבנדר בהיר מעידה על מחסור בפיגמנט השחור מכיוון שהגן האחראי על דילול הצבע השחור כמעט ולא משפיע על צבע האף, הלשון והכריות בכפות הרגליים. צבע העור גם נוטה לכחול. הצבע הזה הוא יחסית חדש ומאוד אופני בקרב הגזע. השר-פאי הכחול הראשון נולד בסוף 1985. רדיפה אחרי קיבוע הגן הכחול פגע באיכות אקסטרייר – המראה החיצוני של השר-פאי. כלבים בעלי פוטנציאל תצוגה הינם נדירים מאוד ופעמים רבות, השר-פאים הכחולים מפסידים בתערוכות לשר-פאים בעלי צבעים קלאסיים. החסרונות האופייניים לשר-פאי הכחול – אוזניים גדולות, רגליים דקות, ראש קטן, פנים צרות, בית חזה צר, לשון עם כתמים.

איזבלה

איזבלה.(Isabella)  קרם – ורוד, בעל גוון אפור. נגזרת של כחול וג'ינג'י לסוגיו (אייל, אדום, אייל-אדום). מבט חפיף ניתן לבלבל אותו עם אייל, אדום בהיר או אפילו קרם כהה, אך לכלבים אלו יש מאפיינים של הכלבים הכחולים: אף אפור או בצבע צפחה, מסכה אפורה ולא שחורה. נוכחות המסכה הכחולה או בזוק אפור על הפנים – חובה. בנוסף לכך, בשונה מאייל, אדום וקרם, פרווה של שר-פאי איזבלה בעלת גוון כחול, כסוף או גוון קר של ורוד, ללא גוון ג'ינג'י כלל. תיתכן חגורה של אפור (כחול) כהה יותר או אפור-ורוד על הגב ואוזניים כהות יותר. מגדלים מנוסים מזהים בקלות את הצבע בקרב הגורים, בעיקר אם באותה המלטה היו גם גורים בצבע אייל או אדום. גור איזבלה יכול להיראות כמשמש-כסוף, וורוד-כסוף ואפילו לבן-כסוף. מגדל חסר ניסיון, יוכל לבלבל איזבלה עם אייל מכיוון שהם, לעיתים קרובות, נולדים כמעט אפורים.
על המקרים בהם ניתן לקבל איזבלה אפרט בהמשך.

צבעים מהולים

צבעים מהולים (Dilute)

שוקולד מהול

שקולד-מהול.(Chocolate Dilute)  כשמו כן הוא. גווני שוקולד החל משוקולד חלב ועד, יחסית כהה ועשיר, גוון שוקולד מריר. לשון – לבנדר, כריות כפות הרגליים, אף ופי-הטבעת – שוקולד. אם אתם לא בטוחים שלפניכם שר-פאי שוקולד, הסתכלו על צבע העיניים והלשון. תוכלו לראות שצבע העיניים נע מצהוב-כהה ועד חום-בהיר, וצבע הלשון – לילך-בהיר. אם לשר-פאי שלכם  יש לשון סגולה של ממש, לפניכם שר-פאי שחור, בעל גוון חום. מטבעו של הצבע, שוקולד-מהול אינו יכול להיות לא מהול. בגזעים אחרים מתייחסים לצבע הזה כחום, אך למעשה, הבחינה הגנטית, זהו אותו צבע.

 

 

אדום מהול

אדום-מהול.  (Red Dilute)אדום-מהול זהו כל אדום שבו אין פיגמנט שחור, אך מבחינה גנטית, אדום-מהול יכול להתקבל בשתי דרכים שונות, על כך אפרט בפרק הבא. חשוב לדעת שכלב בעל צבע אדום- מהול יכול להיות בעל מסכה, אך מסכה זו תהיה בצבע שוקולד, ולא בצבע שחור או אפור. ההבדל יהיה ברור בעין בהשוואה עם כלב אדום בעל מסכה שחורה. כמו כן, אדום-מהול יכול להיות בעל אף, כריות כפות הרגליים ופי-הטבעת בצבע שוקולד, אך עם זאת, לשון הכלב יהיה בצבע לבנדר בהיר, בדומה לכלב בצבע שוקולד-מהול. בצירוף גנים מסוים, כלב אדום-מהול יראה בצע אחיד לחלוטין, ללא כל זכר לצבע השוקולד על הפנים, פי-הטבעת וכריות כפות הרגליים. כלבים כאלו יכולים להיות בעלי לשון לבנדר-כהה, דבר שנחשב לפיגמנטציה טובה. על דקויות גנטיות של צבע זה אפרט בהמשך.

משמש מהול

משמש-מהול. (Apricot Dilute) לצבע הזה היה אפשר לכנות "אייל-מהול", שכן הוא מהווה נגזרת מצבע האייל. חיצונית זהו צבע ג'ינג'י-זהבהב, בדיוק צבע המשמש. בדומה לאייל, גם כאן ייתכנו מעברים מגוון כהה יותר על הגב לגוון בהיר יותר לכיוון צידי הגוף, הבטן ובצד הפנימי של הגפיים. בדיוק כמו אדום-מהול, אייל-מהול, יכול להיות בעל מסכה ואף בצבע שוקולד או יכול להיות בצבע אחיד לחלוטין, ללא שום פיגמנט שוקולד, עם אף ורדרד. הקשיים בזיהוי הצבע זהים לקשיים שבהם נתקלים המגלים מזיהוי הצבע אדום-מהול. גם כאן קיימות שתי דרכים להשיג את הצבע הזה, על דרכים אלו אפרט בהמשך.

 

 

קרם מהול

קרם-מהול. (Cream Dilute) בדיוק כמו הקרם, וריאציות החל מכמעט לבן ועד לצבע ריבת  חלב, אך כל אלה ללא הפיגמנט השחור. בדומה לאדום-מהול ומשמש-מהול יכול להיות תוצר של שני גנוטיפים שונים. מבחינת הפנוטיפ, הראשון מתבלט בנוכחות מהולה מאוד של פיגמנט השוקולד, ואיילו השני נראה כמעט לבן, עם אף ורוד, אך עם לשון צבועה היטב בצבע לבנדר כהה.

 

 

 

 

לילך

לילך. (Lilac) זהו צבע שמוכר בקרב כלבי הווימארנר. בקרב השר-פאים עדיין נחשב לצבע נדיר למרות שלאחרונה הצבע הזה תופש תאוצה. וריאציות החל משוקולד-ורדרד ועד לגוון חמים של כחול-ורוד או כסוף-ורוד מעושן. יחד עם זאת, ייתכנו צבעים כהים יותר, אשר מגדלים חסרי ניסיון עלולים לבלבל עם צבע שוקולד-מהול. מה שמייחד את לילך הוא הגוון האפור-כחלחל על הפנים של השר-פאי, גוון זה לא ייתכן אצל שר-פאי שוקולד. בהשוואה לשוקולד ההבדל ברור לעין. אין מסכה, האף בדיוק תואם את צבע הפרווה.

 

 

 

איזבלה מהול

איזבלה-מהול. (Isabella dilute) זהו הצבע הכי רצסיבי מבין שלל הצבעים. וריאציות שונות  של אפור-ורוד, החל מצבע בהיר ועד לצבע רווי, אך ללא הפיגמנט הכהה. בדומה למשמש-מהול ואדום-מהול אשר יכולים להיות בעלי מסכת שוקולד, איזבלה-מהול יכול להיות בעל מסכת לילך ואף בצבע זהה.

 

 

 

 

גנוטיפ

 

ג. גנוטיפ. תיאור הקודים הגנטיים של הצבעים הסטנדרטיים בגזע השר-פאי הסיני.


גנוטיפ – התורשה של כל בעל-חיי, אוסף גנים ייחודי, אשר שולטת על התפתחותם של הסממנים החיצוניים של בעל-חיים, כלומר הפנוטיפ. צבע הכלב, כפי שאנו רואים אותו, יכול ללמד אותנו רק על הגנים הדומיננטיים בגנוטיפ מסוים. על הגנים הרצסיביים של הכלב, שלא השפיעו על צבעו, נוכל ללמוד מצבע הוריו של הכלב הזה וגם מצבע גוריו שמתקבל מזיווגים שונים, כלומר רק דרך הניסוי. לדוגמה, יש לנו כלב שחור שהתקבל מכלבה אדומה וזכר שוקולד. נוכל לומר בבטחה שבגנוטיפ של הכלב הזה בוודאות יש גן שוקולד וגן אדום. אך אם לפנינו  כלב שחור, ששני הוריו שחורים גם כן, המידע על גנים רצסיביים לא יהיה זמין בעבורנו. על מנת לגלות אילו גנים טומן בחובו נצטרך להתבונן בצבעם של גוריו.

ידיעת הגנוטיפ של הכלב יקל מאוד על המגדל וגם ימנע "תקלות" מסוימות (למשל, כאשר משני כלבים כחולים נולד גור שחור, ברור שהכלבה הזדווגה עם כלב נוסף).
לצבע השר-פאי, כפי שהוא מתגלה לעינינו, יש קוד גנטי, הרשום על גבי כרומוזום. כרומוזום מכיל בתוכו את האינפורמציה הגנטית. האינפורמציה הזו מהווה אוסף ייחודי של גנים לכל כלב. כל הגנים מסודרים בזוגות. הזוגות נקראים "סדרות". לסדרות אלו, בספרות המקצועית, נהוג לכנות באותיות לטיניות: A, B, C, D, E, K (מצוינים רק הסדרות הרלוונטיות לצבעי השר-פאי). כל זוג כזה (סדרה) אחראי על תכונה אחת, המשפיעה על התהוות צבעו של הכלב. אוסף כלל התכונות מהווה את צבעו של הכלב, כפי שנראה לעין. בכל סדרה יש לכל הפחות שני גנים הנקראים אללים.  אלל זהו סוג של "מוטציה" של גן ראשוני מסוים שהתרחשה במשך האבולוציה. בכל סדרה יש גן דומיננטי (המדכא את הופעתם של גנים אחרים מהסדרה שלו) וגן רצסיבי (המדוכא, הוא יוכל להתגלות רק במקרה שיהיה לו בן זוג בכרומוזום בדיוק גן מדוכא זהה). גנים משפעים לא רק על הזוג שלהם, אלא יכולים להשפיע גם על זוגות גנים אחרים, מסדרות אחרות. כך למשל, זוג גנים מהולים (dilute) מסדרה B משפיעים על הגן השחור מסדרה K, וכתוצאה מכך נקבל שר-פאי שוקולד-מהול.

צבעו של כלב מסוים הינו פרי עבודתם של שורה שלמה של גנים מסדרות שונות.

כדי שנוכל לעבור לתיאור של כל צבע, חשוב להסביר בקצרה את ששת הסדרות העיקריות שמשפיעות על התהוותו של צבע אצל השר-פאי (משום כך, לא נציין את כל הגנים של הסדרות, אלא רק את אלו שיכולים להיות אצל שר-פאי בעל צבע תקין).

A סדרה האחראית על ניקיון הצבע הג'ינג'י. 

הגן הדומיננטי של Ay – אחראי על כל הוואריאציות של הצבעים הג'ינג'יים (אדום, אייל-אדום, איזבלה וגם מהולים – משמש וכד').

הגן הרצסיבי aw יוצר צבע צובל. בהמשך של אותה הסדרה נמצאים גנים של שחור הנראה כמו מרבד לאוכף – גוון שחור בצדדים של הגוף (saddle), שחור-ג'ינג'י (black and tan), ושחור רצסיבי. שני הראשונים ניתן לראות אצל שר פאיים בעלי צבע פגום. האחרון אינו רשום כלל. אם לעקוב אחרי מוטציית גנים של סדרה A, נראה שהצבע הדומיננטי יהיה ג'ינג'י רציף, אחריו – צובל אזורי (zonary), אח"כ שחור בצדדים של הגוף (saddle), לאחר מכן שחור-ג'ינג'י (black and tan) ורק לבסוף, שחור רציף רצסיבי.

B סדרה האחראית על היווצרותו של פיגמנט השוקולד במקום השחור. למעשה, זו סדרה שאחראית על כל הצבעים המהולים, בעלי מסיכה בצבע שוקולד או לילך, או בעלי אף בצע שוקולד או לילך.

גן B – גן דומיננטי הנותן את הפיגמנט השחור. אף שחור או מסיכה שחורה, קצוות שחורות של השיער בצבע צובל, אזורים שחורים אצל שחור-ג'ינג'י (black and tan), כל זאת, עבודתו של הגן הדומיננטי B. הודות הגן הזה מתהווים כל הצבעים הבסיסיים (כלומר, לא מהולים), כולל כחול ואיזבלה.

גן b – הגן הרצסיבי, הקרוי גם "גן השוקולד", נותן את הפיגמנט השוקולד במקום השחור. כיוון שהגן הוא רצסיבי, התגלות אפשרית רק אם יהיה בזוג עם גן רצסיבי זהה. נוכחות הזוג bb גורם לטרנספורמציה של הפיגמנט השחור של העור והפרווה לשוקולד. מסיכות בצבע שוקולד, אפים בצע שוקולד, קצוות של השערות בצבע שוקולד אצל צובל מהול, אזורים בצבע שוקולד אצל שוקולד-ג'ינג'י – כל אלו תוצרים של bb. בזוג הזה תלויים צבעים כמו שוקולד, לילך, משמש מהול, אדום מהול, קרם מהול, איזבלה מהול.

C – סדרה האחראית על אינטנסיביות הצבע.

גן דומיננטי C – זהו צבע מרוכז (למשל, אדום עז).

גן רצסיבי cch – זהו צבע בהיר (למשל, קרם).

D – סדרה האחראית על היווצרותם של צבעים כחול, לילך, איזבלה ואיזבלה מהול.

גן דומיננטי D – זהו הגן של הפיגמנט השחור (אצל כלבים ג'ינג'יים). הוא אינו משפיע על הפיגמנט האדום.

גן רצסיבי d – הקרוי גם "הגן הכחול", אחראי לצבע הכחול והנגזרות שלו (איזבלה, לילך, איזבלה מהול). למעשה, בדיוק כמו "גן השוקולד", "הגן הכחול" משפיע רק על פיגמנט השחור ע"י טרנספורמציה שלו לגוונים שונים של אפור. כל מה שבכלב בעל צבע רגיל יהיה שחור, אצל כלב בעל "גן כחול" כפול (זוג dd) יהיה אפור (כחול). למשל, מסיכה שחורה אצל כלב בצבע אייל תהיה אפורה אצל שר-פאי בעל זוג גנים כחולים ויחד עם זאת, הכלב כבר לא יהיה בצבע אייל, אלא איזבלה.

E – סדרה האחראית על התפשטות הפיגמנט השחור על גופו של הכלב.

גן דומיננטי Em – זהו גן הגורם להיווצרותה של המסכה על הפנים, לשון כהה, כפות רגליים כהות, פי הטבעת; אצל כלב בעל צבע בסיס המסכה תהיה שחורה והלשון כחולה, אצל כלב בעל גן שוקולד כפול – מסיכת שוקולד, לשון בצבע לילך עז, אצל כלב בעל גן כחול כפול – מסיכה כחולה ולשון כחולה.

גן רצסיבי E – זהו גן של ריסון התפשטות של הפיגמנט השחור על גופו של הכלב. כלב יכול להיות בעל אף בצבע שחור (שוקולד, כחול) ויחד עם זאת, לא תהיה מסיכה על פניו. ציפורניו יכולות להיות בהירות.

הגן הכי ערמומי מהסדרה הזו והכי רצסיבי גן e – הוא אוסר לחלוטין את ההופעה של הפיגמנט השחור. למעשה, גן e "אוסר" על הופעה של הפיגמנט השחור גם אם יש גנים דומיננטיים של הפיגמנט השחור ושל הצבע השחור (גנים B, D, K). זוג רצסיבי ee יכול להופיע רק אצל כלבים שאין בהם כלל פיגמנטציה שחורה, שוקולד או כחולה. כלמור, אלו צבעים נטולי פיגמנטציה. חרף ההבדל בגנוטיפ בצבעים בהירים, בעלי גן שוקולד כפול, הם נקראים באותם שמות – אדום מהול, משמש מהול, קרם מהול, איזבלה מהול, אך עם זאת, הלשון אצל כלבים בעלי ee כפול נשארת כהה למדי. הגן הרצסיבי הזה מתעתע במגדלים רבים, כיוון שרבים לא מבינים את ההבדל בין צבעים מהולים שהתקבלו כתוצאה של גן שוקולד לבין צבעים נטולי פיגמנטציה, שהתקבלו כתוצאה של גנים האוסרים על פיגמנט שחור, שכן גם אלו וגם אלו נקראים "מהולים" באוגדן הצבעים של השר-פאי. כתוצאה מזיווג שני כלבים מהולים למראית העין, אפשר לקבל גורים שחורים וג'ינג'יים עם מסיכה.

K – סדרה של הצבע השחור.

גן דומיננטי K – אחראי על הצבע השחור, כחול, לילך, שוקולד. כמו כן, הוא יכול להופיע בגנוטיפ של כלבים בעלי זוג רצסיבי ee. כיוון שגנים אלו חוסמים את ההופעה של הפיגמנט השחור, גן דומיננטי K יהיה ניסתר מעינינו והכלב, בפנוטיפ, יכול להיראות קרם מהול, משמש מהול וכד'.

גן רצסיבי k – זה כל הצבעים הרגילים, לא שחורים: אדום, אייל, איזבלה וכד'.

כדי להבין איך כל הגנים האלו עובדים יחדיו, נתבונן בגנוטיפ של כל צבע בנפרד. רישום גנוטיפ של צבע נעשה בשורה אחת, הגנים נרשמים בזוגות, אם ידוע לנו, גם הגנים שאחראים על הפנוטיפ (הצבע), וגם אלו שידוע לנו שהכלב נושא. אולם, אם ידוע לנו רק הפנוטיפ של הכלב ואין ברשותנו מידע על מה שנושא הכלב באופן שלא גלוי לעין, נרשום רק את הגנים הדומיננטיים ובמקום הגן הזוגי רושמים מקו, זאת משום שלמעשה הגן הרצסיבי הזה אינו משפיע על הפנוטיפ של הכלב.

מכאן:

שחור

 

מכיוון שהצבע השחור הינו פרי עבודתם של הגנים הדומיננטיים של כל הסדרות, הוא יכול להיות נשא של גנים של צבעים שונים. לכן, קבלת גורים בצבעים שונים משר-פאי שחור לא צריך לגרום לפליאה רבה. כך למשל כלב שחור, בעל גנוטיפ AyawBbCcDdEmeKk, בזיווגים שונים יכול לתת את כל הצבעים האפשריים.

כמו שכבר נאמר, מה שמצביע על נוכחות גנים רצסיביים של צבעים מסוימים (מהול, כחול, אדום) בגנוטיפ של הכלב, זה הרבה פעמים הגוון של הפרווה. עכשיו ניתן לראות לעיתים קרובות כלבים שאפשר לקטלג את צבעם כשוקולד כהה מאוד – "מריר" עם מסיכה שחורה, אף על פי כן, גנטית, אלו הם כלבים שחורים, ויש לרשום אותם כשחורים, היות ובזיווגם עם כלבי שוקולד מהול ייתכנו צאצאים גם בצבע שוקולד וגם בצבע שחור. כלבים שחורים שאחד ההורים שלהם כחול או איזבלה יכולים "ליצור" גוון כחלחל של פרווה אצל הצאצאים, אך שוב, זו לא סיבה לרשום אותם ככחולים.

חשוב לזכור שאי אפשר לקבל צבע שחור משני כלבים בעלי פיגמנט אדום, אייל, איזבלה מכיוון שהגן השחור הנחוץ K נעדר אצלם. כמו כן, לא ניתן לקבל צבע שחור משני כלבים בעלי גן שוקולד כפול או גן כחול כפול.

למשל, משני כלבים בצבע שוקולד או כחול לעולם לא יתקבל גור שחור.

 

שוקולד מהול

 

זו הנגזרת ה"מהולה" של הצבע השחור. באותה מידה, היה ניתן לקרוא לצבע זה שחור מהול. ההבדל בין הצבע השחור לשוקולד הוא בסך הכל ברמה של זוג גנים בודד מסדרה B. אצל כלב בצבע שחור, בסדרה הזו יהיה לפחות גן B דומיננטי אחד, לעומתו אצל שר פאי שוקולד מהול תמיד יהיו רק שני גנים רצסיביים bb. זה אומר, למשל, שמשני כלבים בצבע שוקולד לא ייוולדו גורים שחורים או גורים בעלי צבעי בסיס כמו אדום, אייל, קרם, איזבלה. באותה מידה, משני כלבים בצבע שוקולד לא ייוולדו גורים כחולים. מקרים בהם בהמלטה משני כלבים בצבע שוקולד נולדים גורים בצבע שחור, אדום, כחול, איזבלה, ככל הנראה צריך להחשיב כארטיפקט, וככל הנראה, הכלבה זווגה או הזדווגה עם זכר נוסף, מה שהופך את רישום ההמלטה כולה כבלתי אפשרית בהתאחדות הכלבנות הרוסית, כך גם צריך להיעשות בישראל. בו בזמן, בגלל נוכחות הגן הדומיננטי השחור K בגנוטיפ, צבע שוקולד לא יכול להתקבל משני כלבים בצבע אדום, אייל, איזבלה בעלי פיגמנטציה שחורה, שכן הגן הזה אינו נוכח אצלם.

 

כחול

הצבע הכחול נבדל משחור רק בזוג גנים של סדרה D. אצל שר-פאי שחור בזוג הזה היה נוכח גן דומיננטי D, האחראי על היווצרותו של פיגמנט שחור מלא בפרווה של הכלב. לעומתו, אצל כלב כחול הגן הזה לא קיים, אך ישנם שני גנים רצסיביים dd, שכאשר מופיעים בזוג, נותנים פיגמנט שחור "מעומעם", אשר נראה לעינינו ככחול. זו הסיבה לכך שבדומה לצבע השוקולד, גם לצבע הזה קוראים "מהול" (dilute). עם זאת, מקור הצבעים האלו שונה ולכן, בסיווג שר-פאי שוקולד עם שחור אפשר לקבל המלטה שחורה לחלוטין.

חשוב לזכור, שהעדר הגן הדומיננטי D בגנוטיפ של הכלבים הכחולים עושה זאת לבלתי אפשרי לקבל משני כלבים כחולים צאצאים שחורים או צבעים אחרים שלא כלולים בקבוצה הכחולה. כלומר, שני כלבים כחולים, כחול ולילך, איזבלה ולילך, שני כלבים בצבע לילך, ברמה הגנטית לא יכולים ליצור צאצאים שחורים, אדומים, קרם (עם אף שחור), שוקולד, אייל, משמש, קרם מהול (בלי פיגמנט לילך), אדום מהול, צובל או צובל מהול. בזיווג שני כלבים כחולים יכולים להתקבל רק גורים: כחולים, איזבלה, לילך ואיזבלה מהול. כמו כן, יכולים להתקבל גורים בצבע קרם בעלי פיגמנטציה כחולה או לילך, אך מכיוון שאין שם רשמי לצבעים האלו, גורים אלו נרשמים כקרם וקרם מהול [תוספת של יוליה ריינגולד] - בעולם המגדלים, צבעים אלו נקראים פלטינה.

כמו במקרה של צבע השוקולד, בגלל נוכחות הגן הדומיננטי של הצבע השחור K בגנוטיפ, הצבע הכחול לא יכול להתקבל משני כלבים בצבע אדום, אייל, איזבלה בעלי פיגמנטציה שחורה.

 

לילך

צבע לילך מתקבל כתוצאה של צירוף שני גנים רצסיביים bb ו-dd. כל אחד מהזוגות אחראי על הצבע שלו, זוג ראשון – שוקולד, שני – כחול, אך כאשר שני הזוגות נפגשים באותו כרומוזום, נוצר צבע לילך. רשמית, לכלב בצבע לילך אפשר לקרוא גם כחול וגם שוקולד בו זמנית. כלב זה נבדל מכלב כחול רק בזכות תוספת של גנים שוקולד ומכלב שוקולד הוא נבדל רק בזכות תוספת זוג גנים כחולים לגנים שוקולד.

שימו לב לכך, שבגנוטיפ לילך נבדל משחור רק בזכות נוכחות גנים רצסיביים בסדרות B ו-D, כל השאר – זהה. כלומר, לילך זה צבע נשא של גן שחור דומיננטי K. כמו כן, שחור, שוקולד וכחול נשאים של הגן השחור. בלי הגן השחור הזה, היווצרותם של צבעים אלו (שחור, כחול, שוקולד ולילך) לא היה אפשרי. מכאן נובע הכלל הבא: כלבים ג'ינג'יים בעלי פיגמנט שחור (אין להם גן שחור K בגנוטיפ) בזיווג אחד עם השני לא יכולים להמליט צאצאים בצבעי לילך, שוקולד, כחול או שחור. הופעת גורים כאלה בהמלטה של כלבים ג'ינג'יים בעלי מסיכה, אמור להטיל ספק על המוצא שלהם (או לפחות להטיל ספק באבהות הגורים). חשוב לזכור שמכיוון שכלבים בצבע לילך אינם נושאים בגנוטיפ שלהם גנים B דומיננטיים, בזיווג שני כלבים כאלו לא נוכל לקבל כלבים כחולים, כיוון שגנוטיפ של כלב כחול דורש שהכלב יהיה בעל גן דומיננטי B, לכלבים בצבע לילך אין גן כזה. שני כלבים בצבע לילך יכולים להמליט רק גורים בצבע לילך או איזבלה מהול, הם לא מסוגלים ליצור צבעים נוספים בשל הגנוטיפ שלהם. זיווג שר פאי לילך עם שוקולד גם כן לא יוכל לתת גורים שחורים, אדומים, אייל, או כחולים, מכיוון ששני הצבעים נטולי הגן הדומיננטי B, החיוני להיווצרותם של צבעי הבסיס. כלומר, בזיווג שוקולד, שאינו נשא של הגן הכחול, עם לילך נקבל המלטה מהולה לחלוטין (אך לא כחול!). במקרה הכי פשוט, כל הגורים יהיו בצבע שוקולד. לילך וכחול, לילך ואיזבלה בזיווג תמיד יתנו לכל הפחות גורים כחולים, ואם לאחד מבני הזוג יהיה בגנוטיפ גן נסתר בצבע שוקולד (אצל כחול ואיזבלה) ואדום (אצל כחול) – אפשר יהיה לקבל גם לילך, איזבלה ואיזבלה מהול. זיווג לילך עם איזבלה לא יתנו כלום מלבד ללילך ואיזבלה מהול (השני, רק במקרה אם השר פאיי בצבע לילך נשא של גן רצסיבי k, גן של צבע "לא שחור").

 

אדום

הצבע האדום משתייך לצבעי הבסיס (לא מהולים). ההבדל בינו לצבע השחור, ברמת הגנוטיפ – בסדרה K. אצל כלב אדום, בעל פיגמנט פרווה שחור לא קיים הגן השחור! מכאן נובע ששני כלבים אדומים, בעלי מסיכה, לא יוכלו להמליט גורים בצבעים שדורשים את נוכחותו בגנוטיפ של הגן הדומיננטי K: שחור, כחול, שוקולד, לילך. אם היוולדותו של גור בצבע שוקולד, שחור, כחול, לילך משני הורים אדומים (בעלי מסיכה או אפים שחורים) יש להטיל ספק במקור ההמלטה. יש להמליץ למגדל לבדוק את אבהות הצאצאים של המלטה כזו.

 

אדום מהול

ברמה הגנטית, הצבע הזה יכול להתקבל בשתי דרכים שונות לחלוטין.

ההבדל בין אדום מהול לאדום, זהה להבדל בין שוקולד לשחור או בין לילך לכחול – בגנוטיפ של אדום מהול אין גן דומיננטי B, את מקומו תופס זוג שוקולד רצסיבי bb. אצל שר פאי מהול, שהתקבל בצירוף גנים כזה, יכול להיות אף בצבע שוקולד או אפילו מסיכה, פי-הטבעת וכריות כפות הרגליים בצבע שוקולד. היעדרותו של פיגמנט שוקולד על הגוף תיתכן בזכות זוג נוסף של גנים רצסיביים – ee, האוסר את הופעתו של הפיגמנט הכהה על הגוף. במקרה כזה, לשונו של הכלב תהיה בצבע לבנדר בהיר. בזיווג עם כלב בצבע שוקולד לעולם לא יתקבלו גורים שחורים או צבעים בסיסיים אחרים, כמו כן לא יתקבלו גם גורים כחולים. בזיווג עם כלב בצבע לילך יתקבלו רק גורים מהולים, במקרה הכי פשוט – בצבע שוקולד. לשם הנוחות, צבע זה נקרה "מהול אמיתי".

למראית העין, כלב אדום מהול זה נראה לגרמי אחיד בצבעו, בלי שום רמיזה לגוון שוקולד על החרטום, כריות כפות הרגליים ופי-הטבעת. יחד עם זאת, הלשון תהיה בצבע לבנדר יחסית כהה, למה שמתייחסים, באופן מוטעה, כאל פיגמנטציה טובה. שימו לב, שכלבים עם גנוטיפ Ay - B - C - D - eeK - ו aw - B - C - D - eeK – בעלי הגן השחור! זה אומר שהם יכולים לייצר צאצאים שחורים, וצבעים אחרים, שהיווצרותם דורשת נוכחותו של הגן הזה. למשל, בזיווג עם כלב אדום בעל מסיכה, אפשר לקבל גורים שחורים (וכמו כן גם שוקולד, כחול ולילך, בתנאי שבגנוטיפ של שני הכלבים יש גנים רצסיביים נדרשים), ובזיווג עם כלב שוקולד נוכל לקבל המלטה שלמה בצבע שחור.

לכלב אדום מהול עם גנוטיפ Ay - B - C - D - eekk או aw - B - C - D – eekk לא ייוולדו גורים שחורים (שוקולד וכו') בזיווג עם כלב אדום (אייל, איזבלה) עם מסיכה, משום שאין לו את הגן השחור K. בזיווג עם כלב בצבע שוקולד או לילך, מכלב כזה אפשר יהיה לקבל המלטה שלמה בצבע שחור. משום כך, אדום מהול שהתקבל מגנוטיפ זה יקרא מהול בדוי (pseudo-dilute), ובכך יצביע על העובדה שזהו צבע מהול למראית העין בלבד ואינו בעל זוג גנים שוקולד (מהול) bb. במקרה הטוב, כלב כזה נשא גן מוסתר רצסיבי b, במקרה הגרוע – אינו נשא ולעולם לא יתקבלו ממנו גורים בצבע שוקולד.

כמו כן, חשוב לשים לב שנוכחות זוג גנים ee תסתיר זוג גנים של צבע צובל, זאת משום שזוג ee מסווה את גילויו של הפיגמנט השחור בשערה (כלומר, הקצוות השחורים של השערה מתבהרים לצבע ג'ינג'י בהיר).

משום הקושי הניכר בגילוי הגנוטיפ של כלב אדום מהול, הדרך היחידה לבדיקה היא דרך הניסוי. כלומר, זיווג עם כלב בצבע שוקולד יצביע על נוכחות (או העדר) הגן הרצסיבי b ועל הופעתו – פעם אחת או פעמיים (אם יש שני גנים – המלטה תהיה מהולה לחלוטין, אם יש רק גן אחד – חוץ מגורים בצבע שוקולד, יכולים להיוולד גורים בצבעי הבסיס, ואם הגן אינו מופיע כלל – כל צבעי הבסיס). זיווג עם כלב אדום בעל מסיכה יצביע על נוכחות או העדר גן K, המעצב את הצבע השחור (הגן הזה יכול להיות מדוכא ע"י זוג ee, ולכן לא נראה לעין). אם הגן אינו קיים – כל ההמלטה תהיה ג'ינג'ית, אם הגן קיים – חלק או כל ההמלטה תהיה שחורה.

 

אייל

ככל נראה, על היווצרותו של צבע זה משפיעה סדרת גנים C. גן של צבע רווי C לא ממש שולט על גן המבהיר את הצבע cch, לכן אם הם נמצאים בצמד, הצבע הופך להיות מצבע רוויי לאייל "חיוור".  כמו כן, קיימת תיאוריה על קיומם של גנים מתקנים (modifier), המשפיעים על עוצמתו של הצבע האדום. כתמיכה לתיאוריה, מדברת העובדה שמשני כלבים בצבע אייל אי אפשר לקבל גורים בצבע מהגוני, גם אם לשני כלבים שבצבע אייל יש הורה אחד מהגוני. בו בזמן, כלב מהגוני בזיווג עם כמעט כל כלב ג'ינג'י יכול לתת גורים בצבע מהגוני.

ברמה הגנטית, צבע אייל נבדל משחור בכך שיש לו זוג רצסיבי kk, כלומר – אין לא גן שחור. זיווג שני שר פאיים בצבע אייל שולל את האפשרות לקבל גורים בצבעים שחור, שוקולד, כחול ולילך, זאת משום שכדי שיתקבלו צבעים אלו חייב להופיע גן שחור דומיננטי K, אשר לא קיים אצל כלבים בצבע אייל. בזיווג שני כלבים בצבע אייל בעלי גן כחול, יכולים להתקבל גורים בצבע איזבלה. בזיווג שני כלבים בצבע אייל בעלי גן מהול (שוקולד), יכולים להתקבל גורים בצבע משמש מהול.

 

משמש מהול

בהקבלה לאדום מהול, בדיוק באותה צורה קיימות שתי אפשרויות להיווצרותו של צבע זה. כלומר, בדיוק כמו אדום מהול, גם משמש מהול יכול להיות "אמיתי" או "בדוי", ובהתאם יהיה בעל זוג רצסיבי של גנים שוקולד bb, או לא יהיה בעל גן שוקולד כלל (לא יהיה ביכולתו לייצר גורים בצבע שוקולד) ויהיה נשא של גן שחור K.

לפירוט, ראה תיאור של אדום מהול. אותן מגבלות ואותן אפשרויות לבדיקת הגנוטיפ. זאת אומרת, למשל, בזיווג של כלב משמש מהול חסר הפיגמנט, עם כלב אדום בעל מסיכה או עם כלב בצבע שוקולד – נוכל לקבל המלטה שחורה. זיווג כלב בצבע משמש מהול בעל פיגמנט שוקולד עם כלב בצבע שוקולד לא ייתן גורים שחורים וכד', כמו שנכתב עבור אדום מהול.

 

קרם

ההבדל בינו לבין אדום ואייל – בנוכחות זוג גנים רצסיביים cchcch, אשר מחלישים את הפיגמנט האדום לממש בהיר.

משני כלבים בצבע קרם אי אפשר לקבל צבעים עזים של אדום ואייל. זיווג קרם עם קרם יכול לתת רק קרם (או קרם מהול).

 

קרם מהול

אפשרות של קרם מהול עם פיגמנט שוקולד:

אפשרות של קרם מהול ללא פיגמנט:

בצורה דומה למשמש מהול ואדום מהול, גם צבע זה יכול להיות מהול "אמיתי" (שהתקבל בזכות גנים של שוקולד bb) או "בדוי" (שהתקבל בזכות זוג גנים ee). ההבדל הגנטי בין קרם לקרם מהול, זהה להבדל בין אייל למשמש מהול, ולהבדל בין אדום לאדום מהול. מגבלות ובדיקת הגנוטיפ – זהה גם כן.

במקרה שהתקבל קרם מהול בזכות גנים bb, תהיה מסיכת שוקולד קלילה או גוון שוקולד קל על החרטום. במקרה שקרם מהול התקבל בזכות גנים ee – זה יהיה כלב לבן, כמעט לחלוטין, ללא כל רמז לפיגמנט שוקולד ועם זאת, עם לשון כהה מהמצופה.

אם שר פאי קרם מהול התקבל משני כלבים בצבע שוקולד, אז בגנוטיפ שלו תמיד יהיה זוג גנים bb, יחד עם זאת, הוא יכול להיות נשא של גן שחור K ולתת גורים שחורים בזיווג עם כלבים ג'ינג'יים.

 

איזבלה

גנוטיפ:

בשלב זה, אין צורך לייחד איזבלה-"צובל" לצבע נפרד כיוון שצבע זה תופעה נדירה. יחד עם זאת, יש להתחשב באפשרות הופעתו של צבע זה בהמלטות.

ברמה הגנטית צבע איזבלה אפשר לתאר ככחול ואדמוני בו זמנית (אדום או אייל). ההבדל בינו לבין כחול, בדיוק כמו ההבדל בין אדום או אייל משחור – העדר הגן של הצבע השחור K בצבע איזבלה.

חשוב לזכור שלקבל צבע איזבלה אפשר רק משני כלבים בעלי הגן הכחול. יחד עם זאת, אחד הכלבים חייב להיות לא מהול (כלומר, להיות ללא זוג גנים שוקולד), זאת משום שלהיווצרותו של צבע האיזבלה, בדומה לכל צבע בסיס אדמוני, נחוץ הגן הדומיננטי B. אם בקווי הדם של ההורים אין צבע כחול (איזבלה, לילך), ואם ההורים לא נבדקו ע"י זיווג עם כלבים כחולים (לא התקבלו גורים כחולים), אין לרשום גורים מהורים כאלה כאיזבלה. במקרה שהמגדל יתעקש על כך שבהמלטה כזו יש גור איזבלה יש להציג תיאור מומחה של הגור המדובר אחרי הנשירה הראשונה, כשהצבע ברור ללא ספק, ורק לאחר מכן ניתן להכניס תיקון לצבע של הגור בספר הגידול ובתעודות ההמלטה.

איזבלה מהול

במקרה הראשון, איזבלה מהול נבדל מאיזבלה בכך שיש לו זוג גנים שוקולד רצסיביים bb. הגנים האלו הופכים את הפיגמנט האפור (שנחלש ע"י הגנים הכחולים dd) ללילך. לקבל את הצבע הזה אפשר רק מכלבים שבגנוטיפ שלהם בוודאות יש גנים רצסיביים של כחול, שוקולד ואדום (לא-שחורים). כלומר, שני הכלבים חייבים להיות בעלי לפחות גן אחד של b , d  ו- k.

במקרה השני, ההבדל בין איזבלה לאיזבלה מהול נעוץ בזוג רצסיבי של גנים ee, אשר חוסמת את הופעתו של הפיגמנט האפור. האפשרות הזו ממש נדירה כיוון שגם הצבע הזה עדיין נדיר למדי.

צובל

גנוטיפ של צבע הצובל נקבע ע"י זוג גנים aw, רצסיביים ביחס לצבע אדמוני אחיד.

צובל מהול

אף על פי שצבע זה אינו רשום כצבע ייחודי ולא ניתן לרשום גורים ככאלה, ידיעת הגנוטיפ הזה תעזור למגדלים לזהות צבע זה בצורה נכונה ולהשתמש בו בגידול. ההבדל בין צובל מהול לצובל נעוץ בנוכחות זוג גנים bb. מהול בדוי לא קיים בצבע הצובל מהסיבה שזוג גנים ee מסתיר כל הופעה של פיגמנט כהה, לכן נוכחות זוג גנים זה בגנוטיפ של הכלב יהפוך את הצבע לצבע זהה לאדום מהול או משמש מהול.

 

מבחוץ, צובל מהול נראה יותר חלק מאשר צובל בסיס, כיוון שכל פיגמנט שחור הופך לשוקולד וכתוצאה מכך, ניגוד בין אזורים אדמוניים לאזורי שוקולד בשערה פחות בולט לעין. בו בסמן, בהשוואה של צובל מהול לכלב אדום מהול או משמש מהול, ההבדל חד משמעי. צבעי צובל מהול יכולים להיוולד כמעט בצבע שוקולד ולהחליף את הצבע במשך ההתפתחות והחלפת הפרווה. בהסתכלות על השערה קל להבחין במעברים מצבע בהיר לצבע שוקולד כהה. הגב יכול להיות בעל גוון שוקולד פחות או יותר ברור. בזיווג עם כלב שוקולד, הצבע הזה מתנהג בדיוק כמו כל צבע מהול אמיתי אחר.

 

 

מהגנוטיפ לפנוטיפ

 

ד. מהגנוטיפ לפנוטיפ. ארטפקטים בגידול.

אף על פי שגנטיקה זהו מדע הסתברותי ולא הכל ניתן לצפות מראש, יש מספר אקסיומות בנוגע לצבעים. לומר בפשטות, יש חוקים, שתמיד מתקיימים.

חוק מס' 1: משני כלבים שחורים אפשר לקבל כל צבע, בתנאי שהוא קיים בגנוטיפ בצורה של גנים רצסיביים.

חוק מס' 2: משני כלבים אדומים (אייל) עם מסיכה (אפים שחורים) לא ניתן לקבל גורים בצבע שוקולד, שחור, כחול ולילך וזאת משום שאצל הכלבים האדומים (אייל) לא קיים בגנוטיפ גן שחור דומיננטי K, ובלעדיו לא ניתן לקבל צבעים שחורים, שוקולד, כחול ולילך.

חוק מס' 3: משני כלבים בצבע שוקולד לא ניתן לקבל גורים שחורים, כחולים, אדומים (אייל), קרם או איזבלה. זאת משום שאצל כלבים בצבע שוקולד לא קיים בגנוטיפ גן B של הפיגמנט השחור, האחראי על נוכחות הפיגמנט הזה בפנוטיפ של הכלב (מסיכה או אף שחור אצל אדומים, שערה שחורה לגמרי אצל השחורים, שערה אפורה אצל הכחולים).

חוק מס' 4: משני כלבים כחולים, מכחול ואיזבלה, כחול ולילך, אפשר לקבל אך ורק צבעים בעלי גן כחול כפול, כלומר כחול, איזבלה, לילך. לא ניתן לקבל גורים בצבע שחור, שוקולד, אדום ואייל עם מסיכה או אף שחור, משום שאצל כלבים כחולים, אזבלה ולילך חסר גן דומיננטי D.

חוק מס' 5: משני כלבים בעלי פיגמנט שוקולד לא ניתן לקבל גורים עם פיגמנט שחור או אפור (כחול).

חוק מס' 6: משני כלבים בצבע קרם ניתן לקבל אך ורק גורים בצבע קרם (או קרם מהול). משני כלבים בצבע קרם מהול, ניתן לקבל גורים בצבע קרם מהול בלבד.

חוק מס' 7: משני כלבים בצבע איזבלה אי אפשר לקבל גורים בצבע כחול או לילך. אפשר לקבל גורים בצבע איזבלה ואיזבלה מהול בלבד.

חוק מס' 8: משני כלבים בצבע לילך אי אפשר לקבל גורים בצבע כחול, איזבלה או שוקולד. אפשר לקבל אך ורק גורים בצבע לילך או איזבלה מהול.

חוק מס' 9: משני כלבים בצבע איזבלה מהול אפשר לקבל אך ורק איזבלה מהול.

חוק מס' 10: משני כלבים בצבע צובל אי אפשר לקבל גורים בצבע אייל או אדום אחיד, וזאת משום שצבעים אלו דומיננטיים ביחס לצבע צובל.

חוק מס' 11: בזיווג כלב שוקולד עם לילך אי אפשר לקבל גורים בצבע שחור או כל צבע אחר עם פיגמנט שחור או אפור.

חוק מס' 12: מכלבים בעלי פיגמנט אפור (כחול) או לילך אפשר לקבל גורים בצבע קרם עם גוון כחול או לילך – פלטינה, גורים אלו נרשמים בשלב זה כקרם או קרם מהול משום שצבע זה אינו רשום בקטלוג הצבעים.

זהו לקט קצר של חוקים בסיסיים, אשר יאפשרו להימנע מטעויות בגידול. בכל המלטה בה יתקבל ארטפקט, מומלץ לערוך בדיקה גנטית לקביעת אבהות\אמהות לגורים, אחרת אין לרשום המלטה זו בספר הגידול בשל מוצאה המפוקפק.