AYUSMAT

आयुष्मत्

?האם השר-פאי שלך בריא

כתבה: ילנה איבשצ'נקו, שר-פאי און ליין
תרגום מרוסית: יוליה ריינגולד
 

 

כדי לקבוע את מצבו של כלבך נערוך בדיקה קצרה. אגב, בדיקה זו יכולה להתאים לכל גזע אחר.

 

1.      עור.

א.      צבע. עור בריא יהיה בגוון אחיד ו"רגוע": אצל שר-פאים מהולים (dilute) ובהירים יהיה העור בצע וורוד-חלבי (אך לא ממש וורוד); אצל שר-פאים כחולים, העור יהיה בצבע כחול-חלבי; אצל שר-פאים בעלי צבעי בסיס (עם מסכה על הפנים), הגוון יכול להשתנות מוורוד-חלבי לכחלחל באזורים בהם הפרווה כהה יותר, כמו גב וראש. הבטן, אצל שר-פאים בכל הצבעים, תהיה בצבע חלבי, עם מעט נטייה לוורוד. עור וורוד, וורוד-עז סימן לתהליך דלקתי על העור. עור כחול, כחול-כהה (פרט למסכה על הפנים) – סימן לבעיות עור ממושכות, מקורן יכול להיות במספר דברים – גירודים ממושכים, פציעות, פטריות ועוד. כתמים בצבעים עזים על העור – גם סימן לבעיות.

ב.       ריח. כמעט ולא קיים. עור בריא מריח לא יותר מאשר עורנו. כל ריח הנובע מן העור של השר-פאי שלך צריך להדליק נורה אדומה. ריח חזק, עז, חריף, מתוק – סימן לבעיות רציניות (לרוב קשורות באלרגיה).

ג.        יובש\לחות. עור בריא לא יהיה מיובש ולא יהיה לח (כמו שנשים מגדירות – עור נורמאלי), בלי קשקשים וקילופים. עור יבש מדי – בעל קשקשים וקילופים יכול להעיד על בעיות של מחסור בויטמינים, חומצות שומן או בעיות יותר רציניות, אך עם זאת, חשוב לזכור, שלעיתים מופיעים הקשקשים אצל הכלב במצבים של סטרס. עור לח, אזורים לחים, רטיבות בקפלים, בקפלי הסנטר והצוואר, בבית שחי – זו בעיה רצינית. יש כאלה החושבים שהכלב שלהם מזיע, איך הדבר אינו נכון. הכלב לא יכול להזיע כמו בנאדם כיוון שהמבנה של בלוטות הזעה אצל כלבים שונה בתכלית. אם הכלב "מזיע" – זו בהחלט בעיה.

ד.       גידולים. כל היווצרות כזו על פני העור – סימן לבעיות בבריאות הכלב. פפילומות (יבלות) הרבה פעמים נוצרות כשהמערכת החיסונית נחלשת. פצעונים, פורונקולים וכד' – סימן לאינפקציה בעור (סטפילוקוקוס, סטרפטוקוקוס וכד') והיחלשות חסינות העור. גלד, בליטות וכד' – יכולים להעיד על אינפקציה פטרייתית. כל זה יכול להיות משני למחלות כמו דמודקוז וכד'.

ה.      התנהגות הכלב. כל בריא כמעט ולא מתגרד ומלקק את עצמו רק לצרכי ניקיון. גירודים תכיפים, ליקוקים (בעיקר של כפות רגליים) – מעידים על כך שמשהו מטריד את הכלב – יש לחפש מה.

2.      פרווה.

א.      מרקם. פרווה בריאה תהיה בעלת ברק מעומעם, צבע עז ותהיה יחסית קשיחה למגע. פרווה רכה מדיי או להיפך, קשיחה מדיי (יבשה ושברירית), תהיה סימן לבעיות כמו חוסר בויטמינים ועד לבעיות כמו התייבשות. פרווה דהויה, שמנונית גם אין בריאה. הסתייגות יחידה היא בתקופת הנשירה – בתקופה זו הפרווה יכולה להיות דהויה.

ב.       צפיפות צמיחה. פרווה בריאה (פרט לנשירה) תהיה צפופה למדי, ללא שכבה תחתונה (undercoat). היווצרות השכבה התחתונה מעידה על כך שלכלב קר. סיבות לכך יכולות להיות שונות, חלקן טבעיות ולא מזיקות - כלב שחיי מחוץ לבית, או סיבות המעידות על בעיה בריאותית – הכלב לא מווסת טוב את חום גופו. פרווה דלילה, אשר דרכה רואים את העור, מעידה על בעיות כגון מחסור בויטמינים, אך יכולה גם להעיד על בעיות רציניות יותר. התקרחות מסביב לאוזניים, פי הטבעת, פרווה דלילה על הפנים, מעידים לרוב על מחסור בויטמינים מקובצת B, בעיקר 6B, אך יכולים להיות פועל יוצא של נסיבות אחרות (לפעמים זו תכונה מולדת של קווי דם מסוימים, בעיקר אצל שר-פאיים בצבע שוקולד).

3.      אוזניים.

א.      מצבה של האוזן החיצונית. אוזן חיצונית בריאה תהיה בעלת צבע וורוד-חלבי רגוע, בלי סימנים נראים של אדמומיות ורטיבות. עור יהיה יבש, בצורה סבירה, חלק, בלי כל היווצרות של גידולים. ריח חלש מאוד, אותו נרגיש רק אם ממש נדחוף את האף לתוך האוזן. הפרשות בצבע חום-בהיר יהיו בכמות קטנה מאוד ולא מצטברות באוזן – האוזן מתנקה לבד, מאופן טבעי ללא כל התערבות שלך. כל אדמוניות, רטיבות, נזילות, הפרשות שעווה בצבע חום-כהה והצטברותה בתעלת האוזן – כל זה סימן לבעיות.

ב.       התנהגות הכלב. אם הכלב כל הזמן מגרד את האוזן\אוזניים, מנער את הראש, מוריד אוזן אחת או את שתהין – זה סימן לזיהום.

4.      עיניים.

א.      מראה חיצוני. לובן העין נקי, עם מספר קטן של כלי דם. קרנית שקופה, מבריקה ולגמרי נקייה. העפעף האמצעי נקי, בעל צבע וורד בריא. במקרה של עין בריאה כמעט ולא יהיו הפרשות\דמעות ואם כן, יהיו שקופות. עכירות הקרנית, כלי דם – סימן להתפתחות דלק בקרנית (keratitis) או בעיות אחרות, לרוב, תוצאה של התהפכות העפעף. הפרשות עיניים (עכורות, ריריות, שופעות) גם מעידות על בעיות – התהפכות עפעף, דלקת של העפעף האמצעי, אלרגיה, אטופיה (atopy) וכד'.

ב.       התנהגות הכלב. עיניים בריאות לא מטרידות את הכלב. אם הכלב נוטה לגרד את העיניים לעיתים קרובות, להתנגב על רהיטים וכד', אם הוא מרבה למצמץ – סימן שמשהו לא כשורה.

5.      לועה.

א.      לשון. צריכה להיות בצבע עז (לא משנה אם סגול או לבנדר), ללא אדמומיות. לשון חיוורת, שכבה לבנה (או בצבע אחר) על הלשון, לשון עם כתמים (פרט לכתמים וורודים של פיגמנטציה על לשון שלא נצבעה היטב) – כל אלה, סימן לבעיות.

ב.       חניכיים. צריכים להיות בצבע עז (לא משנה אם סגול, לבנדר או וורוד), ללא אדמומיות. חניכיים חיוורות, אפורות, אפור-בהיר וורוד-בהיר – סימן לכלב חולה.

ג.        שיניים. לבנות, ללא אבנית, לא צהובות, אזורים כהים ונקודות שחורות. כל סטייה תהווה המלצה לניקוי\צחצוח שיניים או טיפול, אחר להחזרת השניים למצבם התקין.

ד.       ריח. ריח פה לא נעים – סימן לבעיות במערכת העיכול, כבד ו\או כליות. חוץ מזה, לפעמים ריח רע נודף מקפלים באזור הפה – זה יכול להיות נכון עבור כלבים האוכלים אוכל רטוב (אוכל יבש מושרה במים\חלב או דייסות).

6.      איברים מפרישים.

א.      איברי המין. האזור מסביב לאיברי המין יהיה בגוון "רגוע" – ללא כל אדמומיות. אצל שר-פאים מהולים (dilute) העור מסביב לאיברי מין יהיה באותו צבע או קצת יותר כהה מצבעו של העור במקום אחר. אצל שר-פאים בצבעי הבסיס (עם מסכה על הפנים) צבע העור מסביב לאיברי המין יכול להיות בצבע ממש כהה, כחול-סגול או כחול-שחור. ללא הפרשות. מעט הפרשות בצבע צהבהב או ירקרק – סימן לזיהום קל. הפרשת דם (פרט לתקופת הייחום אצל הכלבות), ריבוי הפשרות הדומות למוגלה – סיבה לפניה מיידית לווטרינר.

ב.       פי הטבעת. העור מסביב לפי הטבעת יהיה קצת יותר כהה מאשר באזורים האחרים, אך לא צבע עז או דלקתי. אצל כלבים בעלי מסיכה, העור יכול להיות ממש כהה, אך שוב – לא מודלק ועז. כל אדמומיות יכולה להעיד על בעיות. הכלב מלקק את פי הטבעת, מנסה להתנגב על הדשא, סובל מעצירות. נפיחות סביב פי הטבעת בתוספת של התנהגות מוטרדת ביחס לאחוריים – כל אלה יכולים להעיד על סתימה בבלוטות, סתימה זו תטופל ע"י הווטרינר שלך.

7.      אף.

אצל כלב בריא האף יהיה לח וקריר, אך למרות כל האמונות, זה לא מעיד על כך שלכלב אין חום. אם יש חשש כלשהו, תסמינים מטרידים – אף קריר ולח לא צריך להוות סיבה לאי מדיד חום. אף יבש וחם אצל כלב ישן – תקין לחלוטין. אצל כלב ער, יכול להעיד על בעיה כלשהי, אך יכול להיות גם בגלל שהכלב רק התעורר משינה.

8.      תנועה.

שר-פאי בריא מאוזן והרמוני בתנועה שלו. הוא זז בצורה זורמת, כמעט ולא מנענע את הישבן. כלב מאוזן היטב, במבנה העצמות שלו, ינוע כך גם אם ילך ממש לאט (שופטים רבים נוטים לשים לב לכך בתערוכות). פסיעה נוקשה יחסית אך עם זאת חיננית. רגליים ישרות, מאונכות למשטח, זוויות אחוריות מתונות. בזמן ריצה (אם הכלב לא עבר לדהירה של ממש), נראה שהשר-פאי שוחה מעל פני השטח. נענוע של האחוריים, רגליים "רכות", עיקום\עקימות פרקים, עמידת V, ריצה עם נטיית\"זריקת" האגן, משיכת רגליים אחוריות – כל אלה מעידים על בעיות בבניית השלד, זה יכול לנבוע מבעיות מולדות או מבעיות של גידול לא נכון. אם הכלב מעדיף הליכות על פני ריצות – גם צריך להדליק נורות אדומות. אם הכלב צולע – יכול העיד על פציעות קלות (מכה, מתיחת גידים וכד'), יכול גם להעיד על בעיות פרקים שונות (דיספלזיה, ארטריטיס). בעיה בהתקבעות של הפרקים הקדמיים יכולה להיות איתות לרככת (rachitis), אוסטאופורוסיס (osteoporosis) – התדלדלות העצם כתוצאה מבריחת סידן. אצבעות רגליים הנראות "שוכבות על הצד" – סימן לבעיות שונות בגידול (האכלת יתר, מחסור בפעילות גופנית, מחסור בסידן ועוד).

9.      יציאות.

בנורמה הצואה מגובשת היטב. התרככות או עצירות חייבים בטיפול. עצירות כרונית או שלשול כרוני לרוב מעידים על בעיות במערכת העיכול או הכבד.

10.  נשימה.

תדירות נשימה של כלב בריא בין 10 ל-30 נשימות בדקה, תלוי בגודלו וגילו של הכלב. נשימות תדירות אצל כלב הנמצא במצב מנוחה צריך להדליק נורה אדומה. אם כלב ישן\נח נושם מהפה – זו סיבה לדאגה. נשימה מאומצת תחשב לנורמאלית אחרי טיול נמרץ, פעילות, מזג אוויר חם או לח. בכל מקרה, מזג אוויר חם ולח אינם תנאים נורמאליים עבור הכלב, מומלץ להימנע מלהחזיק כלב בתנאים כאלו. אם הכלב נושם בצורה נמרצת או בכבדות – ייתכן ויש בעיה.

11.   לב.

דפיקות הלב של הכלב אינן בקצב אחיד: בנשימה הלב דופק יותר מהר, בנשיפה – יותר לאט. קצב דפיקות אחיד אצל כלב הנמצא במצב מנוחה יכול להעיד על בעיות לב. אצל כלב רגוע הדופק יהיה בין 60 ל-160 דפיקות בדקה. אצל כלבים מבוגרים או אצל גורים דופק מהיר יותר – עד-220 דפיקות בדקה. קל לבדוק את הדופק בשני אזורים – בחלק התחתון של בית החזה (מיד מאחורי הרגל הקדמית) ובחלק הפנימי של הרגל האחורית (באזור המפשעה). אם מסיבה כלשהי לא הצלחת לאתר את הדופק, אפשר להיצמד עם האוזן אל בית החזה של הכלב.

12.  חום.

אצל כלב בריא, במצב מנוחה החום ינוע בין 37.8 ועד 39.2 מעלות צלזיוס. חום, שמש, מאמץ יכולים לגרום לעליה בחום הגוף. תקופה מסוימת של הייחום, המלטה – יכולים לגרום לירידה תקינה בחום הגוף. אם לכלב רגוע יש חום גבוה או נמוך מערכים אלו – זו סיבה לדאגה. אם הראש או השפתיים של הכלב חמים מאוד, נשימה כבדה, ישנה לחות בבתי השחי – זה סימן לעליה של החום. את החום מודדים בפי הטבעת. מומלץ למרוח מעט וזלין לפני ההחדרה. לכלב בוגר מחדירים את המדחום ל-3 עוד 3.5 ס"מ, לגורים – 2-2.5 ס"מ. לא לשכוח לנקות את המדחום אחרי השימוש ולחטא באמצעות אלכוהול. כפי שכבר נאמר, אף הכלב לא בהכרח מעיד על מידת החום, היו מקרים רבים בהם לכלב עם אף יבש וחמים היה חום תקין לחלוטין, ולעומת זאת, לכלב בעל אף לח וקריר החום היה גבוה בשתי מעלות מהנורמה (שזה 41 מעולות!).
חשוב! אם המדחום, מסיבה כלשהי, נשבר בעת המדידה – אל תנסו להוציא אותו בכוחות עצמכם! תתנו לכלב 1-2 כפיות שמן צמחי כלשהו ומייד הזמינו ווטרינר!

13.  מצב רוח.

כל כלב בריא יהיה נמרץ, סקרן ושובב. כלב אדיש, רגוע, לא סקרן – לא כלב פלגמט, כפי שנהוג לחשוב, ולא כלב "מחונך". זה כלב שמשהו לא תקין אצלו. הסיבה הכי נפוצה, שכולם נוטים להתעלם ממנה ולכן לרוב היא גם לא מאובחנת, להתנהגות כזו של הכלב היא בעיית תת-פעילות של בלוטת התריס (hypothyroidism). כפי שכותבים בעיתונות המערבית, זו המכה של הכלב המודרני, המחלה עדיין נמצאת ברשימת המחלות הנדירות, אך לא משום שהיא נדירה אלא משום שמאובחנת לעיתים נדירות. נושא זה נכון בעיקר לרוסיה, שם הבעיה הזו כמעט ולא עולה – ולא משום שהכלבים לא סובלים ממנה, אלא משום שרפואה ווטרינרית עדיין לא מפותחת מספיק, בדיקה להורמון הבלוטה ניתן לעשות במספר מעבדות אחדות במוסקבה.

 

פרט לכל הנאמר לעיל, כל סטייה מהתנהגות הנורמאלית של כלבך צריכה להדליק אצלך נורה אדומה. אדישות, סירוב לאוכל, קימור הגב, עמידה (כשהכלב מסרב לשכב ולא מוצא לעצמו מקום) וכל התנהגות אחרת הסוטה מהשגרה – מעידה על כך שהכלב אינו חש בטוב. חוסר תאבון כרוני גם סיבה לדאגה, אולי האוכל אינו מתאים, אולי יש בעיות במערכת העיכול או הכבד וכד'. לעיתים, בעלי הכלב נוטים לראות חוסר תאבון בסירובו של הכלב לאכול יותר ממה שהוא באמת צריך, רק משום שרוצים שהכלב יאכל יותר וישמין.